מרתפים וארמונות
אכלנו ארוחת בוקר צרפתית קלאסית ומזינה, כאשר לוסי הגיעה עם 2 פתקים עמוסים בהמלצות על כפרים לטעימות (ללוסי ובן זוגה יש מרתף משלהם גם והם גם עורכים טעימות), מקומות מעניינים באזור והמלצות למסעדות.
הרשימה הייתה ארוכה ויצאנו מהר לדרך. אנחנו כאמור בחלק הדרומי של דרך היין - Côte-de-beaune.
הדרך ל-Pommard |
הכרמים שבדרך |
כשמסתובבים בתוך הכרמים יש פירות בשלים שכנראה שכחו או בחרו שלא לבצור. MichaelO טעם אותם בכמה גפנים, הם חמצמצים עם הרבה גלעין ומעט בשר. הם כנראה לא באמת מיועדים למאכל, ועוד ללא שטיפה - כך MichaelO בגילוי מרעיש בהמשך.
התחלנו עם כפר קטן שנקרא Pommard:
הייננית סיפרה לנו בצרפתית על היין אבל לא נרשמה התלהבות מהטעימה. אחרי שהיא שמה לב ש-MichaelO נותן את מרבית היין שלו ל-LenaO (בשונה מהמקובל בדרך כלל) היא ציינה שאין בעיה לשתות כי לדבריה, אין משטרה בצרפת. הבהרנו לה שלא שותים כשנוהגים בלי קשר לנוכחות המשטרה עזבנו ועשינו סיבוב קטן בכפר.
המשכנו ל-Château de Meursault. בנינו על טעימה, אבל מכיוון שהתחלנו מסיבוב במקום, המרתף נסגר. הכול בכפרים האלה נסגר ב-11:00 ונפתח שוב ב-14:00.
במהלך הטיול ראינו המון עצי ארז הלבנון. התמונה לא מחמיאה לעץ העצום הזה שגבהו מגיע בקלות לכמה עשרות מטרים. הפרט הספציפי הזה חגג 250 ב-2007:
כמובן מסביב לטירה כרמים רבים שמהם מיוצר יין שלא נזכה לשתות נכון לרגע זה (אחרי זה מן הסתם טעמנו אותו אבל במקום אחר):
מאוכזבים, נסענו ל-Volnay. למרות שבCôte-de-beaune מתמקדים רק בשרדונה דווקא ב-Volnay יש פינו נואר מדהים, עדין אלגנטי ועם טאנינים ארוכים וכיפיים (זו הפעם הלפני אחרונה שנכנס פה מאמבו ג'אמבו פלצני). נכנסנו לאחד המרתפים, היינן מאוד התעניין בישראל וגם סימן בסיכה על מפת עולם גדולה שישראלים היו אצלו. היין היה מעולה. למעשה זה היה הבקבוק הטוב ביותר שיצא לנו לשתות בבורגונדי.
אז קנינו בקבוק Premier Cru כי בדיוק ה-Bordearux אזל. ליינות בורגונדי (הטובים שבהם) יש פוטנציאל יישון מטורף (כמה עשורים). אז הבחור שומר שם יין מלפני 30 שנים, שהוא ייצר כשביתו נולדה. הם מלאים כורי עכביש ולא מיועדים למכירה, מכיוון שזה family wine. די מגניב. הם פותחים בקבוק כל שנה, ולדבריו נהנים מאוד.
ויתרנו על Nolay ו-Santenay כי כבר ביקרנו בהם בדרך ל-Trois Croix. לצורך המחשה כך בערך נראה כפר טיפוסי באיזור - מגדל כנסיה והמון יקבים:
בדרך ל-Beaune עצרנו ב-Puligni-Motrachet, כפר מפורסם מאוד בשרדונה שלו.
למרות שבאנו מחוץ לשעות הפעילות (לפני 14:00) נראה שהערנו איזה ייננית באחד המרתפים והיא מזגה לנו Premier Cru בציר 2011 ועוד יין מבציר 2014. אחלה שרדונה.
Puligny Montrachet |
חזרנו ל-Beaune. המטרה - טעימה ב-Marché aux vins. בגדול, Beaune מעניינת ביום כמו שהיא מעניינת בלילה. עיר מאוד תיירותית וממוסחרת.
לפני הטעימה ביקשו מאתנו לעשות סיור רגלי קצר במרתף, שאכן נראה מאוד מרשים. המקום מציע כמה עסקאות טעימה (שמשתנות עם כמות יינות ומחיר). אנחנו ויתרנו על המסלול הרגיל וביקשנו לטעום שתי יינות Grand Cru (הסבר מפורט על כל רמות היין בהמשך). LenaO לקחה יין לבןChablis Grand Cru Les Preuses 2011 Domaine G & N Fèvre ו-MichaelO בחר ביין אדום מבית Chambertin Grand Cru 2008 Château de Marsannay. שני היינות היו מעולים, ושמחנו שלא בזבזנו זמן על טעימה של דברים "פושטים" יותר.
רצינו לאכול באחת המסעדות שלוסי המליצה לנו עליהן ב-Beaune. אבל כולן היו סגורות למעט אחת שהציעה תפריט משעם במיוחד. אז הלכנו ל-boulangerie קנינו שם כל מיני שטויות והמשכנו בדרכנו.
אוסף הצעצועים של מישל קריסטוף פונט
התחנה הבאה היא Château de Savigny. מדובר בטירה בבעלותו הפרטית של מישל פונט, נהג מירוצים אלמוני מהאיזור. האיש, כתחביב בנוסף לטירות וליין, מחזיק אוסף פרטי ענק של אופנועים, מכוניות מרוץ, כבאיות ומטוסים. התחלנו את הביקור במקום, איך לא בטעימה של כמה יינות, ועשינו סיבוב במוזיאון:זה פיאט |
גם זה פיאט |
את הישו הזה לא היו צולבים כל כך בקלות! הפסל בן 150 בערך. |
יש לו רחפת! |
Take my breath away |
ענבי זעם |
מעניין מאיפה הוא משיג את כל הכלים האלה |
הטירה של מר. פונט |
LenaO |
כשבאנו לעזוב בעל המקום (מישל פונט) בכבודו ובעצמו קפץ פנימה לטירה, אבל לא היה לנו כח לסלפי.
מנצלים את שעות הזהב... |
פה חשדתי
Gevrey-Chambertin הוא כפר קטן (שעושה יין לא רע בכלל) הממוקם במרכז Côte de Nuits (החלק הצפוני של דרך היין):
הדרך יפה וציורית.
מפת Côte de Nuits |
עוד שאטו קטן בדרך... |
צעדנו למסעדה. לא נשעמם את הקורא בפרטים לא רלוונטיים, הזמנו בקבוק יין, מנות ראשונות ועיקריות ואז שאלנו עם מה מגיע הדג ש-LenaO הזמינה. המלצר אמר שסוג של פסטה בצורת כדורים. פה חשדתי...
פתיתים גבירותיי ורבותיי, פתיתים. |
מעניין איך הם משווקים את זה? חדשנות קולינרית ישראלית? אורז א-לה בן-גוריון? הטעם הזכיר במעורפל את הפתיתים של חדר אוכל צבאי. יכלו לפחות להשקיע בפתיתים מקמח כוסמין מלא. נו שוין.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה